משתפת היום בסיפור חשוף, רואה ערך עצום בלתת אמונה לכל אחת ואחד בתהליכי נפש במסע החיים.
בגיל 25 חוויתי דכאון עמוק שלווה בחרדות חזקות. זה לא הופיע ביום בהיר אחד. זה התחיל הרבה שנים אחורה. אך יום בהיr אחד קרה שפיסית כבר לא הייתי מסוגלת לצאת את פתח הבית.
נלך כמה שנים אחורה.
כילדה תמיד היו בי שאלות קיומיות "מי אני?" "מהיכן הגעתי?" "האם יש חיים אחרי המוות?" גלגולי נשמות, סריקות של אנשים. הכרתי בני אדם בלי להבין שאני רואה לתוכם ממש.
אבל הרבה פעמים הרגשתי לא שייכת. לא הצלחתי לסמוך על היותי אהובה. זה היה מאמץ אדיר עבורי להשתייך. להיות מקובלת.
כדי להשתלב הנחתי על עצמי מסיכות וקליפות . התרחקתי ממי שאני במהותי. עדיין הייתי אני. אבל כבויה יותר. עם הבנה פנימית שכדי להשתלב צריך לוותר.
אט אט נוצרה תדמית והמהות נדחקה פנימה. לאורך השנים ידעתי שאני מתגעגעת למשהו אך לא ידעתי למה.
טסתי לטיול ארוך בעולם, פגשתי אנשים מדהימים , מקומות מופלאים וגם סמים שהרחיקו אותי עוד יותר מעצמי.
נוסיף על זה את ימי תל אביב העליזים בהמשך, הרבה אלכוהול וחברים טובים מאוד. האמת שהיה כיף באמת. אבל עדיין התגעגעתי למשהו ועצבות הייתה חלק בלתי נפרד מחיי. תהומות נפש של ממש.
עבדתי כמפיקה בטלווייה ושם זה הופיע, מתוך חיי הלחץ והסטרס. הדכאון והחרדה. זה לופת ושואב מטה כמו נחש חנק שלא מרפה. הייתי באבדון.
לא ישנתי ימים ולילות.
אך שם התחלתי להתעורר אל עצמי.
פניתי לטיפול (שלצאת אליו היה כמו לצעוד בג'ונגל של חיות טורפות). התחלתי להתמסר לריפוי שלי. לא הייתה ברירה.
חדלתי לעשן, לשתות. התחלתי לאכול בריא. לצייר.שם הכרתי את היוגה. להצליח לפרוש מזרן יוגה בבוקר הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. התעקשתי על עצמי.
המטפלת שלי הצילה אותי ביחד איתי. באמצעות ריברסינג, שיח חכם. התחלתי לחזור אל עצמי. זה היה תהליך ארוך, כואב, מתיש. היא האמינה בי וביכולות הריפוי שבי. האמונה שלה בי גרמה לי להאמין בעצמי.
הניצוץ שבי נדלק. הצחלתי להיזכר מי אני. תדמיות נשרו אט אט. אט אט. זה תהליך של לייף טיים.
יכולה להגיד שמתנת החיבור לעצמי היא המתנה הכי גדולה של חיי.
המסר שאני מביאה הוא שריפוי קיים. הוא פה.
להאמין בחיים ובטוב שלהם. זה שווה ממש.
היום, הרבה שנים אחרי, אני עוזרת לאנשים להתחבר לעצמם למהותם הפנימית, למצוא מחדש את החיוניות ושמחת החיים, לשחרר דפוסים ואמונות מגבילות, לרפא טראומות, לבנות יציבות ולאפשר תנועה זורמת בכל תחומי החיים.
עוד סיפורים רבים בתוכי, כמו כל אחת ואחד כאן, יחידים ומיוחדים.
אט אט אפרום, אשתף
כדי שנבין שכולנו אחד
שלכם ושלכן,
רננה