אנחנו הרגישים אנחנו הרגישות

נולדתי רגישה

כזו אני, מרגישה הכל מאוד

כילדה הסתובבתי עם משקפי שמש

כי מבט העיניים על האנשים היה לי חזק מדי

כשפנו אלי בכתה בשמי הסמקתי כ"כ ורציתי לקבור

עצמי מתחת לשולחן

זה כל כך מביך

יחד עם זאת מתרגשת ממוזיקה ריקוד וציור

בכל נימי גופי ונשמתי

אוהבת חוויות וזקוקה לטבע בכל יום

על הכבישים ממש קשה לי

העולם זז לי מהר מדי

הייתי מעדיפה לרכב על סוס או חמור ממקום למקום

לישון קרוב לאדמה כמה שאפשר

כי אני חייבת בהתמרה והארקה

הרגישה שאני היא המטפלת וההילרית שאני

היכולת לראות גם בלי מילים

להתחבר ממש ממש גם לאלו שסביבנו ולדבר איתם

ככל שגדלה לומדת את הוויסות שנכון עבורי

ועדיין לומדת ולומדת ולומדת ולומדת

ואת כל זאת אני כותבת כי

כל כך הרבה מאיתנו רגישות ורגישים

והקידמה מבקשת לאוץ, לרוץ , להספיק, להשיג

והנפש מתנתקת כדי להצליח

ואז חרדות צצות, חולשה

וברמות העמוקות גם לגוף למחלות

שהגוף תוקף את עצמו

בקרוב מקימה קבוצה

קבוצה לתהליך משותף

בעיניי סיפור מבקש עדות של יחד

ריפוי מתרחש כשאני נראית. גם לעצמי

לתהליך אני קוראת "השיבה הביתה", לשוב אל האור הפנימי שלנו, אל שורש נשמתנו.

מי שרוצה להצטרף לקבוצה תהליכית כזו ולפרטים נוספים, רישמו לי כאן או בפרטי.

זה יקרה אצלי בעתלית. הרכבת ממש פה מעבר לפינה..

הימים כרגע בהאצת תהליכים, יחד עם זאת בנחת

דברו איתי,

רננה